גזר דין בתיק תפ"ח 1157-09

ביום 29.12.09 הוגש כתב אישום נגד פלוני (להלן: " הנאשם"). ברישא לכתב האישום, צויין, כי הגברת י.צ. (להלן: " המתלוננת") והנאשם ניהלו מערכת יחסים במשך כתשע שנים, מתוכן שלוש שנים כזוג נשוי, אשר במהלכן נולדה להם בת משותפת, כיום, כבת שנתיים.

על-פי הנטען, ביום 2.3.10, לאחר הגשת כתב האישום, התגרשו בני הזוג.

ההליך

במסגרת הסדר טיעון, שהוצג בפנינו ביום 30.6.11, הוגש כתב אישום מתוקן שהחליף את כתב האישום המקורי ובמעמד זה, הודה הנאשם בביצוע עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 379 ו- 382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 ( להלן: " החוק"). באותו מעמד, הודה הנאשם במיוחס לו והורשע על סמך הודאתו בעבירות הללו.

כתב האישום המתוקן, מגולל מסכת התעללות קשה, פיזית ומילולית, מצד הנאשם כלפי המתלוננת בעת היותה בת זוגו.

כעולה מכתב האישום המתוקן, בתקופה שבין אוקטובר 2005 ועד יוני 2006, במועדים בלתי ידועים, בביתם המשותף ברחוב שיפר 8 בבאר-שבע (להלן: " הבית המשותף"), זרק הנאשם לעבר המתלוננת חפצים שונים שפגעו בה והסבו לה חתכים או סימנים בגופה.

במועד אחר, שאף הוא אינו ידוע במדוייק למאשימה, אך אירע במהלך תקופה של שלושה חודשים טרם מועד חתונתם של בני הזוג, אחז הנאשם בחוזקה במתלוננת, ניער אותה, זרק אותה והיכה אותה בחלקי גופה. לאחר מכן, הוציא הנאשם סכין, באמצעותו איים על המתלוננת כי יבתר את גופה. אירוע זה הסתיים במילותיו של הנאשם: "את אשמה בזה. תראי לאן את מביאה אותי, תראי מה קורה לי בגללך."

באירוע אחר שאירע בשעות הערב, בתאריך שאינו ידוע לתביעה, אך אירע בביתם המשותף של בני הזוג, הביא הנאשם סכין גדולה לחיתוך בשר, בעזרתה איים על המתלוננת ואמר לה: "אני לא יודע מה אני אעשה לך עכשיו. אני אהרוג אותך." רק לאחר שהמתלוננת התחננה בפניו שיחוס על חייה, זרק הנאשם את הסכין, הפיל את המתלוננת לרצפה, ישב עליה וחבט את ראשה ברצפה. לאחר שסיים הנאשם להכות את המתלוננת, אמר לה: "תראי מה את גורמת לי? תראי מה את עושה לי? את מביאה אותי למצב הזה. תראי לאן גרמת לי להגיע? לאיזה מצב? אני משתגע."

בהשתלשלות עניינים אחרת ונוספת, ירק הנאשם על המתלוננת, שרט אותה בחזה על-ידי השלכת עטיפת דיסק, איים עליה ועל משפחתה, דחף אותה באמצעות מזרן, זרק על חזה של המתלוננת צנצנת מלאה בחרדל, אשר גרמה לה סימן אדום, קימץ את אגרופיו אל מול המתלוננת ואמר לה: "אני לא יודע מה אני אעשה לך. אני אשבור אותך."

במקרה אחר, במהלכו הייתה המתלוננת בהריון, זרק אותה הנאשם ממיטתה, דפק ראשה ברצפה וסטר על אזניה.

משניתנה הכרעת דין בעניינו של הנאשם, על סמך הודאתו, שטחו הצדדים בפנינו את טיעוניהם לעונש, כשכל צד מנסה להטות המאזניים לטובתו, מי לקולא ומי לחומרא.

טיעוני הצדדים

במסגרת טיעוניה לעונש, עמדה התובעת על החומרה הרבה במעשיו של הנאשם ופירטה באריכות את העבירות המיוחסות לנאשם. לסברתה, מעשים אלה מצדיקים ענישה חמורה.

לדבריה, עבירות אלימות של אדם כלפי בת זוגו הן מן העבירות החמורות שבספר החוקים שכן, הן מבוצעות במסגרת חיים משותפים, היוצרים כר נוח לפגיעה. נטען, כי הסיכוי שהנאשם לוקח על עצמו שמא יתפס, נמוך ביחס לסיכוי להשיג את המטרה ועל כן, רק ענישה מחמירה תשיג את ההרתעה הנדרשת.

התובעת מוסיפה וטוענת, כי אין ללכת שבי אחר תדמית האדם הנורמטיבי, אותה מנסה הנאשם להדביק לעצמו. על פניו, ניתן לזקוף לטובת הנאשם, לא מעט זכויות, שכן, המדובר בנאשם נעדר עבר פלילי, בוגר הפקולטה ללשון עברית ולימודי מזרח תיכון של אוניברסיטת בן-גוריון, המתפרנס מהוראה. אלא שדווקא פן חיובי זה, באישיותו של הנאשם, הוא הוא המקור לדאגה לגביו. זאת, מאחר ואין לקבוע אלא, כי הנאשם חי חיים כפולים כך שמחוץ לביתו, המדובר באדם נורמטיבי, כפי שהעידו בני משפחה וחברים, ואילו בתוך ביתו, השליט הנאשם אווירת טרור על המתלוננת והילך עליה, אימים.

כמו כן, מבקשת התובעת להדגיש, כי מסיכום טיפול ב"בית נועם" עולה, כי שליטתו של הנאשם בשפה העברית והדיוק שדרש מחברי הקבוצה ומהמנחים הינם סממנים לעמדותיו הנוקשות של הנאשם. כמו כן, מתוך חשש לביקורת, בחר הנאשם שלא לשתף את יתר חברי הקבוצה במחשבותיו, למעט שיחות שמוקדו סביב נושא הילדים.

אם לא די בכך, הרי שבמסגרת הטיפול הפרטני, שעבר הנאשם הוא לא חסך שבט ביקורתו מהמטפלים בבית נועם ומהרשויות השונות, שטיפלו בענייניו.

בסיום דבריה, ביקשה התובעת לציין, כי בסיכום הטיפול מ"בית נועם", הודגש הצורך בהמשך טיפול פרטני על מנת לתת לנאשם אפשרות להמשיך ולבנות יחסים המבוססים על אמון, כך שהנאשם יוכל להכיר בחולשותיו, מבלי לחשוש מביקורת.

לאור כל האמור לעיל, ביקשה המאשימה להשית על הנאשם עונש ממשי בדמות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננת.